אל תתנו לאף אחד שידכא אתכם במסע שלכם לעבר ירידה במשקל. ולמה אני מתכוונת, בעצם. כל אחד מאיתנו עטוף באנשים שאוהבים אותו, דואגים לו, איכפתיים ורוצים רק בטובתו. בין אם זה הורים, חברים, בני זוג, הילדים שלנו, להם אני קוראת המעגל הראשון שמסביבנו, השאר שהם קצת יותר רחוקים מאיתנו, חברים לעבודה, לפייסבוק, חברים של פעם בשנה, דודים וכו', זהו המעגל השני ואף השלישי, אליהם מן הסתם נשים, אולי, לב קצת פחות.
כאשר אנו מחליטים להכנס למסגרת של דיאטות, אנו מתחילים מסע לא קל, משריינים לעצמנו את כל כוח הרצון שיש בנו, את הצורך בחשיבה אחרת, אכילה אחרת, דרך חיים חדשה, ובמקום הזה, אנו זקוקים לכל התמיכה שיש ולכוח מצד האנשים שלידנו ואיתנו.
אותם אנשים, שאוהבים באמת, עושים, לא אחת, טעויות חוזרות ונשנות, והם בטוחים שזוהי הדרך הנכונה לדרבן אותנו, לתמוך בנו, אך עושים, בעצם, את ההיפך.
"שמנת", "את צריכה להוריד איזה 3 ק"ג", "תראי איזו בטן קיבלת", "כמה את אוכלת? את לא שמה לב ששמנת?", "לא מתאים לך, נראית יותר טוב מקודם"...ועוד כאלו מילים שממהרות להכניס אותך שוב למחשבות על דיאטות.
לא לכל אחד מאיתנו יש את הכוחות הנפשיים להשאר ולשמוע את מילות "הדרבון" האלו, חלקנו יקח זאת לתשומת ליבו ויצא לדרך חדשה, וחלקנו יסגר, יאטם, ידוכא, יכבה, יתכנס בתוך עצמו ויקח צעד אחורנית.
ברור לנו שהם אוהבים אותנו, אך, הדרך שלהם לא ממש עוזרת, מי כמונו יודע, כמה לא קל לעשות סוויטש ולהתחיל לאכול פחות, לאכול מה שפחות אוהבים, לא להתפתות או להכנע לקיבה המנדנדת, לשנות צורת חשיבה, כי מעכשיו חושבים על מה לא לאכול ולא על מה כן, כי כל יום זוהי מלחמה חדשה עם עצמנו.
הם לא יכולים להבין, כי הם לא שם, מתי לאחרונה הם אמרו את המילה דיאטות? קל יותר לאחרים לעמוד מן הצד ולהטיח בנו "מה כל כך קשה להוריד?", "אל תאכלי את זה וגם את זה ועדיף גם את זה"...
אז, חברים, יש דרך לעזור, דרך טובה יותר ויעילה יותר, לעודד ולתמוך ולהיות שם ברגע הקשה שלנו ואיתנו. להאמין בנו ולתת כוח, כי באמת, אני יודעת שאני צריכה לרדת במשקל ואני לא צריכה אתכם שתזכירו לי זאת בכל הזדמנות, אל תשקרו לי ותאמרו שאני נראית נהדר, אך, תשתדלו גם לא ללחוץ לי על היבלת.
אז, אל תתנו לאף אחד שידכא אתכם, תאמינו בעצמכם וביכולות שלכם, אם זה לא יקרה עכשיו, זה יקרה מחר, מחרתיים או אפילו בעוד שנתיים, רק אתם מחליטים ומרגישים את מה שבאמת אתם רוצים.
הכותבת היא סיגל דביר, מנהלת בלוג מצליח על שמנה לשעבר אשר מספרת את סיפורה האישי כשמנה, משתפת את רגשותיה, תחושותיה וכאביה כבחורה עבת בשר ובנוסף מחלקת עיצות אישיות להצלחה.www.seesigal.com
